פרק שביעי בו ידובר בכושרו של העם הרומאי לשלטון — ראיה שהטבע מחייב את שלטונו. נימוק חמישי

ומן הדין היא השמירה על מה שהטבע מחייבו . שהרי אין הראייה מראש של הטבע פחותה מן הראייה מראש של האדם . שאילו היונה זו פחותה ממנה' פירושו שהמסר בב עולה על סיבתו מבחינת טובו , והוא לא ייתכן . ואומנם רואים אנו , שעם ייסודם של האיגודים - שואל המייסד לא רק למעמדם של חברי האיגודים ביניהם לבין עצמם , אלא אף לכשרונם של הללו לשרת במשרות . רוצה לומר , שהוא שואל לגדרי הדין [ הזכויות ] הן בגוף הציבורי והן בסדר [ הציבו רי , [ שהרי הדין אין כוחו גדול מן היכולת . אין אפוא הטבע מקפח מבחינת הראייה מראש את הנתונים לםדריו . לפיכך גלוי וברור , שהטבע מסדיר דברים לפי יחס סגולותיהם , והתייחסות זו היא יסוד הדיו שהונח בדברים על ידי הטבע . ומשתמע מכאן , שלא ניתן לשמור על סדרי הטבע בדברים שלא בדין , שכן כרוך יסוד הדין בסדרים עד ללא הפרד . צריך אפוא לשמור על הסדרים לפי הדין . מיד הטבע נועד העם הרומאי לשלטון , וזו ההוכחה לכך : כשם שאין האמן מושלם כשהוא דואג לצורה הסופית בלבד ומתרשל באמצעים שיש בהם כדי להביא לאותה צורה , כך אף הטבע לא היה מושלם , אילו רק נתכוון לצורה הכוללת ( האוניברסאלית ) של דימוי לאלוהות בעולם ( ...  אל הספר
מוסד ביאליק