מימות עולם היו רואים שיצירים אורגאניים דומים זה לזה בדרגה פוחתת והולכת , ולכו אפשר למיינם בקבוצות בתור קבוצות . מיון זה אינו סתם ענייו של פסקנות בצירופם של כוכבים במזלות . לקיומן של קבוצות היתה משמעות פשוטה , אילז היתה קבוצה אחת מסוגלת לדור אך ורק ביבשה ואחרת אך ורק במים ; אחת להיזון מבשר ואחרת מירקות וכר ו אבל באמת לא כר המעשה , שהרי כידוע שכיחים הרגלים שונים בין מינים בני תת קבוצה אחת . בפרק השני ובפרק הרביעי , במקום שדנתי בהשתנות ובבירור הטבעי , ניסיתי להוכיח שבתוך כל ארץ משתנים ביותר המינים המשוטטים למרחקים , הנפוצים והשכיחים , שהם המינים השליטים בני הסוגים הגדולים ביותר שבכל מחלקה . הזנים או תחילתם של מינים , שנוצרו בדרן זו , סופם שהם נהפכים למינים חדשים וברורים , ואלה נוטים להפיק מינים חדשים אחרים ושליטים לפי עקרון התורשה . וכתוצאה מזה נוטות הקבוצות שנעשו גדולות , והמחזיקות בדרך כלל הרבה מינים שליטים , להוסיף ולגדול . וכן ניסיתי להוכיח , שכיוון שצאצאי כל מין שהשתנו משתדלים למלא מקומות ככל שאפשר רבים ושונים במשק הטבע , הריהם נוטים תמיד לסטות בתכונותיהם . וראיה למסקנה זו הוא השוני ...
אל הספר