ז'ופרוא האב וגיתה העלו בערן באותו הזמן את החוק בדבר הפיצוי או האיזון שבגידול ( או לפי ביטויו של גיתה 'לשם הוצאה מצד אחד הטבע אנוס לחסוך מצד . 'שני נדמה לי , שזה נכון במידה מסוימת במקרה החיות והצמחים שבמשק שלנו ; אם עודף של מזון נבלע בחלק אחד או באבר אחד , יהא נבלע רק לעתים רחוקות בהלק אחר , ומכל מקום לא בשיעור גדול . לכן קשה להפיק הרבה חלב מפרה ולפטם אותר , באותו הזמן . זני הכרוב אינם מפיקים עלווה עבה ומזינה יחד עם זרעונים עתירי שמן . כשזרעוני עצי פרי מידלדלים , עולה הפרי בכמות ובאיכות . ציץ גדול של נוצות בראש בא לעתים קרובות כרוך במסרק קטן בעופות שלנו , וזקן גדול כרוך בכרבולת קטנה . אבל קשה להגיד , שכלל זה כוחו יפה במינים שבטבע ; אלא שהרבה חוקרים טובים , ובייחוד בוטאנאים , סבורים שהוא נכון . אבל לא אביא כאן דוגמאות , כי אינני רואה הבדל בין תוצאות התפתחות רבה של חלק שביד הבירור הטבעי וירידה בחלק סמוך על ידי אותו התהליך או על ידי אי שימוש מצד אחד , ובין מניעת מזון ממש מחלק אחד מחמת עודף בגידול של חלק סמוך מצד שני . אני גם חושד , שאפשר לצרף כמה מקרי פיצוי שפורסמו , וכן כמה עובדות אחרות ...
אל הספר