מה שהכול יודעים על אודות המבע, ודבר־מה שלא הכול יודעים

sunl lacrymae rerum et mentem mortalia tangunt המבע הוא , על פי הרוב , בבואה של רגש מסוים . שחקן שאינו מצוי ברזי המשחק הוא שחקן עלוב ; צייר שאינו מצוי ברזי הפנים הוא צייר עלוב . בכל חלק מחלקי העולם — כל חבל ארץ ; בחבל ארץ — כל אזור ; באזור — כל עיר ; בעיר — כל משפחה ; במשפחה — כל אדם ואדם ; ולאדם , בכל רגע ורגע , פיסיונומיה משלו , מבע משלו . האדם כועס , מקשיב , מסתקרן , אוהב , שונא , בז , מזלזל , מעריץ . כל תנועה מתנועות נפשו מצטיירת על קלסתר פניו בתווים ברורים , מובהקים , שאיננו טועים בהם לעולם . על ק לסתר פניו אמרתי ? לא ולא ! על פיו , על לחייו , על עיניו , על כל נקודה ונקודה בפניו . העין ניצתת , כבה , עורגת , בוהה או ננעצת בדכר מה , ודמיונו המופלג של הצייר הוא מאגר בלתי נדלה של כל ההבעות הללו . לכל אחד מאתנו יש מאגר קטן של הבעות , מאגר שעל יסודו אנו שופטים מה מכוער ומה יפה . תן לבך לדבר , ידידי : בדוק את עצמך כשאתה רואה גבר או אשה , ותיווכח לדעת כי תמיד מושכות אותך — או דוחות אותך — בבואתה של תכונה חיובית או עקבותיה הבולטים במידה זו או אחרת של תכונה שלילית . דמה בנפשך , שאתה עומד מו...  אל הספר