2. השכל האינדיבידואלי כאמצעי לריאורגאניזאציה

ראוי שיהיה ברור , כי תנועה פילוסופית זו טעתה בהבנת ערכה של התנועה המעשית . במקום להעתיק אותה , סילפה אותה . בני אדם לא נאבקו מאבק חסר טעם כדי להש תחרר מכל קשר עם הטבע ומקשר בינם לבין עצמם . הם נלחמו על חופש גדול יותר בתוך הטבע והחברה . הם ביקשו כוח רב יותר לחולל שינויים בעולם העצמים והאנשים ו הם חפצו מרחב רב יותר של תנועה ולכן גם חופש גדול יותר של הסתכלויות ומושכלות הכלולים בתנועה . הם ביקשו לא היבדלות מן העולם , אלא קשר הדוק יותר בו . הם ביקשו לעצב את דעותיהם עליו מכלי ראשון , ולא על פי המסורת . הם ביקשו קשר הדוק יותר עם בני חברתם , כדי שיוכלו להשפיע איש על אחיו השפעה מועילה יותר ויוכלו לצרף את פעולות היחידים לשם מטרות משותפות . אשר לאמונותיהם , הם הרגישו שחלק ניכר ממה שנחשב דעת בעיני הבריות אינו אלא קובץ דעות והשקפות של העבר , רבות מהן תפלות ומקצתן נכונות , אך גם אלה אינן מובנות כשהן מקובלות על פי מסורת של סמכות . בני אדם מצווים להתבונן בעצמם , ליצור השקפות משלהם ולבחון אותן בעצמם . מיתודה זו היתה כנגד הטלת דויגמה כאמת , דרך שהעמידה את השכל על הפעולה הפורמאלית של השגת האמת . זוהי המ...  אל הספר