הפרדת המטרות והערכים , שעמדנו עליה למעלה , מביאה לידי ניגודים ביניהם . מס תבר , שהניגוד המושרש ביותר שנתגלה בתולדות החינוך הוא זה שבין החינוך לעבודה מועילה לבין החינוך לחיים של בטלה . עצם המונחים — 'עבודה מועילה' ו'בט לה" —מאשרים את הדעה שהבענו , שההפרדה והניגוד בערכים אינם מסויגים בתוך עצמם , אלא משקפים פילוג בחיים החברתיים . אילו היו שתי הפעולות הללו — התפרנסות מעבודה והתהנות בצורה נאותה מהזדמנויות של חופש —מחולקות בשי עור שווה בין כל החברים של החברה , כי אז לא היה עולה על הדעת שכרוך בהם איזה ניגוד של אמצעים חינוכיים ומטרות חינוכיות . או אז היה מובן מאליו שהשא לה היא —כיצד יכול החינוך לתרום את חלקו על הצד המועיל גם לעבודה גם לבטלה . ואף אם היה מתברר אז , שחומר לימוד מסוים משיג בעיקר את התוצאה הא חת וחומר לימוד אחר —את התוצאה האחרת , מכל מקום היה ברור , שיש לשקוד על הבלעת התחומים בגדר האפשרות ! כלומר , שאותו חינוך המכוון באופן בלתי אמצ עי להנאה שבבטלה יחזק בעקיפין , עד כמה שאפשר , את היעילות ואת ההנאה שבע בודה ו ואילו אותו חינוך המכוון במישרין ליעילות ועבודה ייצור הרגלים שכליים...
אל הספר