מדע הוא שם שבו נקראת הדעת בצורתה האפיינית ביותר . הריהו התוצאה המשוכללת של לימוד—מיצויו והשלמתו . מה שידוע בענייו מסוים הרי זה מה שוודאי , שריר וקיים , מוסכם ומוגמר ! דבר מה שאנו חושבים בו , בעזרתו , יותר משאנו חושבים עליו . במובנה הנעלה , דעת שונה מסברה , מניחוש , מהשערה , ממסורת בעל מא . בדעת , הדברים קבועים בוודאות ! כך הס , ולא ספק כך ספק אחרת . אבל הניסיון מלמדנו , שיש הבדל בין ודאות שכלית של נושא הדעת ובין הוודאות שלנו . אנו נוצרנו , אם אפשר לומר כך , לאמונה , הנטייה להאמין היא טבעית . השכל הבלתי ממושמע מתנגד לתהייה ולהיסוס אינטלקטואלי ; הוא נוטה להכרעה . אוהב הוא שיהיו הדבריט בלתי מופרעים ויציבים , והוא רואה אותם כך בלא יסוד מספיק . רגילות , הסכמה כללית , היענות למשאלת לב נעשות על נקלה אמות מידה של אמת . הבערות מפלסת דרך לטעות עיקשת ורווחת —זו שהיא אויבת ללימוד יותר מן הבערות עצמה . הלא על כן הכריז אדם כסוקראטס , שהודאת אדם בבערותו היא ראשית אה בת חכמה שמביאה לידי תוצאות ? , וכן אמר דיקארט שהמדע הוא יליד הספק . כבר התעכבנו על העובדה , שחומר ידיעות , או נתונים ומושכלות ערכם ט...
אל הספר