1. טיבו של ניסיון

אין לעמוד על טיבו של ניסיון אלא אם כן מבחינים שכלולים בו יסוד פעיל ויסוד סביל , המצורפים יחד באופן מיוחד במינו . מן הצד הפעיל , 'ניסיון' משמעו לנסות — ומשמעות זו מיבעת במפורש במונח הקרוב לו , 'ניסויי . מן הצד הסביל , 'ניסיון' מש מעו להתנסות . כשאנו מנסים דבר מה , הרינו פועלים על הדבר , הרינו עושים בו משהו , אחר כך אנו סובלים מן התוצאות או מתנסים בהן . אנו עושים משהו לדבר , ואחר כך , כתמורה , הוא עושה לנו משהו ; כזה הוא הצירוף המוזר . הקשר שבין שני שלבי ניםיון אלה הוא קנה המידה לפוריותו או לערכו של הניסיון . פעילות בלבד אין שמה ניסיון . זו פזרנית היא , צנטריפוגאלית , בזבזנית . ניסיון , בחינת מה שאדם מנסה , גורר שינוי , אבל שינוי הוא מעבר חסר משמעות עד שהוא מתקשר בתודעה בגל החוזר של התוצאות הזורמות ממנו . פעילות הנמשכת לחון התנסות בתוצאות , שינוי שנעשה על ידי הפעולה כשהוא חוזר ומשתקף בשינוי שנעשה בנו —עצם הזרימה הזאת טעונה משמעות . אנו לומדים משהו . כשילד נועץ סתם את אצבעו בשלהבת —אין זה ניסיון ; אלא איזהו ניסיון ? כשמחוור הקשר בין התנועה לבין הכאב שהוא סובל כתוצאה מפעולתו . מכאן ואילך...  אל הספר
מוסד ביאליק