מכיוון שחינוך הוא תהליך חברתי וקיימים סוגים רבים של חברות , הרי שאמת מידה לביקורת ולבנייה חינוכית מחייבת אידיאל חברתי מיוחד . שתי הבחינות שנבחרו בשביל למדוד בהן את ערכה של צורת חיים חברתיים הן : המידה שבה האינטרסים של הקבוצה משותפים לכל חבריה , ומידת המלאות והחירות שבה היא מקיימת פעו לת גומלין עם אחרים . במלים אחרות , חברה בלתי רצויה היא זו שמקימה מחיצות מבפנים ומבחוץ נגד משא ומתן ומםירת ניסיונות חפשית . חברה השוקדת על השתת פותם של כל חבריה בטובה בתנאים שווים , והמבטיחה הסתגלות גמישה של מוסדו תיה על ידי פעולת גומלין בין הצורות השונות של חיים חברתיים , היא מבחינה זו חברה דימוקראטית . חברה כזאת —חינוכה צריך שיהא נוטע ביחידים עניין אישי ביחסים חברתיים ובפיקוח חברתי ויהא מעניק להם הרגלי שכל המבטיחים שינויים חברתיים בלי לגרום לפריעת סדרים . מנקודת מבט זו נידונו שלוש פילוסופיות היסטוריות טיפוסיות של החינוך . מצאנו שהפילוסופיה האפלטונית היה לה אידיאל הדומה מבחינה פורמאלית לזה שהוצע כאן , אלא שנכשלה בעיבודו , מתוך שהציגה את המעמד ולא את היחיד כיחידה סוצי אלית . וכן מצאנו , שבאינדיבידואליזם...
אל הספר