היחסים בין אדם לחברו תופסים מקום נרחב במקרא ובדברי חז"ל , ואך טבעי הוא שחכמי ישראל בימי הביניים הלכו בעקבותיהם . על אחת כמה וכמה שלא נפקד מקומו של רש"י , שהיה רגיש ביותר לכבוד הבריות ולסבלו של הזולת . הנושא מקיף מאוד . כדי שלא להרחיב את היריעה אתרכז בעיקר בשלושה נושאים \ הקפדה על כבוד הבריות , חומרת לשון הרע ומעשיו של רש"י ביישום תורתו בנושא זה . כמו כן אעמוד על השתקפות הערכים הללו , ואחרים הקשורים ביחסים בין אדם לחברו , בחייו הפרטיים של רש"י , בבחינת 'נאה דורש ונאה . 'מקיים לשווא נצפה שרש"י יחדש בנושא זה מבחינה רעיונית . וכי מה ניתן לחדש בתחום זה אחרי מערכת הציוויים הקיימת במקרא ובספרות חז"ל העוסקת בפירוט במכלול היחסים הרצויים שבין הבריות , ובהם : "לא תק י ם ולא תט י ר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך" ( ויקרא י"ט , יח ;( "לא תלך רכיל בעמיך" ( שם , טז ;( "המלבין פני חברו ברבים ... אין לו חלק לעולם הבא" ( אבות פ"ג מי"א ) וכדומה . מערכת מעין זו איננה משאירה בקעה של ממש להתגדר בה . עיקר תרומתו של רש"י הוא בניצול פירושיו למקרא למטרה חינוכית מובהקת : לשכנע את קוראיו להקפיד הקפדה יתרה על כבוד הבר...
אל הספר