שתי פעמים נזכרת ירושלים בתורה , ושתיהן בספר בראשית . בשתיהן אברהם אבינו הוא במרכז המאורע , והוא המבטא את חיבת ירושלים . בפעם הראשונה הוא נפגש עם מלכי צדק מלך שלם - וכך נתגלתה לו ירושלים כעיר הצדק והשלום . בפעם השנייה הוא הקריב בה את האיל שאלוהים ראה לו - וכך התגלתה לו ירושלים כעיר הראייה והיראה . בין שני המאורעות האלה מקופלות שתי הבחינות של ירושלים : בחינת היראה ובחינת השלום . בשני הפרקים הקודמים ( פרקים יח-יט ) ניסינו לעמוד על משמעות שני המאורעות האלה מבחינת יחסם לבחירת ירושלים . וכך יש לסכם את משמעותה של ירושלים כפי שנתגלתה לאברהם בשני מעמדות נפרדים . ירושלים עומדת במאבק מתמיד עם הרע ועם המתועב שבעולם . במישור היחסים שבין אדם לחברו הרי היא מייצגת את הניגוד לסדום : סדום היא התגלמות הרע והרשע , והצעקה עולה מרחובותיה ; ואילו ירושלים היא עיר הצדק ונווה השלום , והיא עושה משפט וצדקה . ובמישור היחסים שבין אדם למקום הרי היא מייצגת את האידאל של עבודת ה' - כניגודו לפולחן האלילי : עובדי האלילים עובדים לאלוהיהם כראות עיניהם ; והתוצאה הקיצונית של העבודה הזאת היא הפולחן המתועב של הקרבת אדם . ואילו...
אל הספר