חברת מלחי יריחו שיווקה מלח מים המלח שהיה בעיקרו מלח בישול , בעוד שחברת מפעלי ים המלח - התובעת - שיווקה מלח עם תכונות רפואיות ומינרלים רבים בתוכו . השופט סבר שדי בהונאת הצרכן כדי להקיש עילת גניבת עין . השופטת נתניהו , בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין , הבהירה כי לא די בכך שהתובע יוכיח שהוא היחיד המשווק מוצר בעל התכונות הייחודיות , אלא עליו להוכיח כי רכש לעצמו מוניטין בקהל , אשר התרגל לראות במוצר את מוצרו שלו דווקא ולא של אדם אחר . "שאם הקהל אינו מוקיר ומכיר את המוצר כמוצרו של התובע , לא תועיל לו העובדה שהוא היצרן והמשווק היחיד של . "המוצר כל עוד לא נוצרה בקהל אסוציאציה כ ז ו בין המוצר המשווק על ידי המבקשים לבין המוצר של המשיבים - הרי לא הוכחה גניבת עין . " בפסק הדין בתיק העיקרי באותו ענין נקבע כי השימוש בשם "מלחי ים המלח" אינו מהווה הטעייה . שכן מלחי יריחו אכן הפיקו את המלח שלהם מים המלח והשימוש שלהם בציון המקור אינו יוצר עילה של הטעייה . בני משפחת שוקחה ניהלו מאבק לגבי שיווק אורז . חברת בני ג'ורג' שוקחה בע"מ ( המשיבה ) היתה יבואנית במשך שנים רבות של אורז מספרד בשקית מסויימת הנושאת את הש...
אל הספר