ישראל בר שירה ( המערער ) היה עורך דין ידוע שהיה מרצה על דיני עבודה באוניברסיטה . יונה סופר ( המשיבה ) פרסמה ספר בשם "דיני עבודה" שהכיל במידה רבה את פרי עבודתו של המערער . המערער ביקש צו מניעה זמני ולא נענה . טענת המשיבה היתד . שהמערער , בשיחה עמו , לא התנגד לשימוש בחומר ההרצאות שלו על ידי המשיבה . שופט בית משפט קמא קבע כעובדה שהספר מלא שיבושים והוא הופיע בייצורה מחפירה . " עם זאת נמנע מלתת צו בסברו שהסכמת המערער - מכרעת . השופט לנדוי ( בתארו אז ) סבר שמן הדין לתת את הצו הזמני , על פי השוואת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין . המשיבה לא הביאה כל ראיה לנזק שעלול להיגרם לה אם הפצת הספר תעוכב , מאידך שמו הטוב של המערער כמומחה לדיני עבודה עלול היה להיפגע אם הפצת הספר תימשך . j ע " א , 323 / 60 ישראל בר שירה נ ' יונה סופר , פ"ד יד ו . 223
אל הספר