בפסק דין פוקס נ' אילון את עציוני בע"מ י מתח השופט לנדוי , בעקבות הפסיקה האנגלית , קו מבחין בין שני טיפוסי חוזים להגבלת עיסוק ; התחייבות עובד כלפי מעביד מחד והתחייבות מוכר עסק כלפי קונהו מאידך . להבחנה זו יש חשיבות , לדעתו , שכן בתי המשפט יקפידו פחות עם סעיף הגבלת עיסוק בחוזה שבין מעביד לעובד ויטו יותר לפסילת הסעיף מאשר עם סעיף כזה במכירת עסק . הטעם לכך הוא שבמקרים כאלה אין המעביד מגן על אינטרס קיים שלו אלא מנסה להשיג יתרון שאינו מגיע לו וכללי המסחר מחייבים אותו להשלים עם התחרותו של אדם העוסק במסחר דומה . מאידך בעל עסק שמכר את עסקו והתחייב שלא להתחרות עם הקונה , מן הדין שיעמוד בהתחייבותו . 2 גם בענין טרומאסבסט ביקשו לעשות הבחנה כזו . שם היה מדובר לא בעובד ומעביד אלא ביחסי קבלן וקבלן משנה . השופט בייסקי סבר שאין הכרח לשייך כל תנאי כזה לאחד משני הסוגים האמורים , כדי לקבוע את מגבלותיו . אין האבחנה הזו בבחינת רשימה סגורה ואקסלוסיבית וכל ענין צריך להיות נידון לפי נסיבותיו . הרי גם בעניני עובד ומעביד אין בוחנים את הענין , לצורך הסוגיה של הגבלת חופש העיסוק , מנקודת מבט של יחסי עובד ומעביד דווק...
אל הספר