סעיף 6 לפקודת בזיון בית–המשפט קובע בי לבתי–המשפט תהא סמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על–ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או אוסר לעשות איזה מעשה . לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה , או , כשלא בא מעצמו , הובא לפני בית–המשפט בצו הבאה , כדי להראות טעם מדוע לא יינתן נגדו צו כזה . הטיל בית–המשפט מאסר , יודיע על–כך ליועץ המשפטי לממשלה , והוא , או בא–כוחו , יביא את עניינו של האסיר הנ"ל לפני בית–המשפט שהטיל את המאסר , לשיקול נוסף , כשיראה צורך בכך ולא פחות מאחת לששה חודשים מיום תחילת המאסר . בשיקול הנוסף רשאי בית–המשפט , לאחר שמיעת האסיר וכל בעל–דין אחר , לקיים את הצו , לשנותו , להתנותו בתנאים או לבטלו או לתת כל הוראה אחרת שימצא לנכון . סעיף 7 דן במי שטענו כלפיו שהוא ממרה את צו בית–המשפט ואין אפשרות למצאו בתחומי הסמכות של בתי–המשפט בישראל . בית–המשפט רשאי לתת גם נגדו צו מאסר או קנס , כפי שימצא לצודק , או לצוות שיינתן כתב–ירידה לנכסיו שבו ישעבד את נכסיו . הצו ירשה לשני אנשים או יותר , שיתמנו על–ידי בית–המשפט , לרדת לנכסיו של אותו אדם ולגבות או ליטו...
אל הספר