קבלת צו–מניעה , לשעה או לתמיד , מסוג עשה או אל–תעשה , היא רק תחילת הדרך . במדינה מתוקנת , בה שורר העקרון של שלטון–החוק , יוצאים מן ההנחה שמי שניתן נגדו צו של בית–משפט , האוסר עליו לעשות פעולה או המורה לו לעשות פעולה שנמנע מעשייתה , יציית לצו בית–המשפט ויקיים את המוטל עליו על–פי אותו צו . " לא נוכל להרשות שפסק–דין של בית–משפט מוסמך בארץ יושם לאל על–ידי כך שהחייב יעשה דין לעצמו וללא כל סיבה חוקית יסרב לקיימו מפני שנוח לו שלא לקיימו ... פסק–דין של בית–משפט מוסמך אינו פיסת נייר לצור על–פי צלוחית , הסדר הציבורי מחייב שפסק–דין יקויים ... אין להרשות מצב שכל האוחז ביד - גבר" . יש אפוא צורך באמצעים משפטיים שיאפשרו אכיפת צו–המניעה שניתן . כל פסק–דין של בית–משפט נתון לאכיפה באמצעות לשכת ההוצאה–לפועל , על–פי חוק ההוצאה–לפועל , . 1967-ז"התשכ חוק זה מגדיר " פסק–דין" - פסק–דין או החלטה אחרת של בית–משפט בענין אזרחי . הזוכה בפסק–דין זכאי , לפי סעיף 6 לחוק הנ"ל להגיש לכל לשכת הוצאה–לפועל בקשה לביצוע פסק–הדין , הוא יפרש בה את ההליכים שהוא רוצה שיינקטו , ויכול הוא , מפעם לפעם , לבקש נקיטת הליכים נוספים . ...
אל הספר