באנגליה התפתחה תורה מיוחדת במינה בדיני פטנטים לענין נקיון–כפיים של מבקש פטנט , והיא שאין בית–משפט מושיט סעד לתיקון פטנט למי שתביעותיו היו מלכתחילה " חמדניות" - לאמור שהמציא דבר אחד ותבע הגנת פטנט על דבר אחר , גדול ומקיף ממנו . כאשר עבר , כביכול , על לא תחמוד את אשר אינו שלך , ינעל בית–משפט לפניו את שערי הסעד . בית–המשפט העליון ( השופט כהן ) , אימץ טעמים אלה וגישה זו , אם התביעה " החמדנית" נתבעה שלא בתום–לב : לא מפני שהיא חמדנית , קרי - רחבה ומקיפה יתר–על–המידה , אלא מפני שלא נתבעה בתום–לב . המתנגד לפטנט הוא שחייב להראות לבית–המשפט , שבעל הפטנט ערך את הפירוט המקורי בפטנט שלו שלא בתום–לב ומשום כך אין הוא ראוי לסעד . עצם העובדה שתביעה פלונית היא " , "חמדנית אין בה כשלעצמה כדי להוכיח חוסר תום–לב . הנושא הזה אמנם מיוחד לדיני פטנטים ולהיקף התביעות שבפטנט , אך , אפשר להסיק ממנו גם לגבי נושאים אחרים . " תום–הלב" של התובע יכול להתגלות גם בהיקפה של תביעתו בבית–המשפט , האם היא רחבה מעל ומעבר למסתבר מהמערכת העובדתית שהציג , והאם לא הוגשה בשל " יצר נקמנות" כלפי הנתבע או יחסים דומים .
אל הספר