שנים הם החוקים המאפשרים רכישת מקרקעין לצרכי ציבור ללא תשלום פיצויים , ואלה הם : ( א ) סעיף 20 לפקודת הקרקעות ( רכישה לצרכי ציבור ; 1943 , ( ( ב ) חוק התכנון והבנייה , 1965-ה"התשכ וקודמתו פקודת בנין ערים , ; 1936 תמציתן של הוראות אלה היא שבצורה זו או אחרת מותר לרכוש לצרכי ציבור מסויימים עד ל 25 % משטח קרקע רצוף שבבעלות אחת , בלי לשלם פיצויים בעדם . הפיצויים בעד כל קרקע שנרכשה לצרכים האמורים יוקטנו , אם השטח הכולל שנרכש עולה על 25 % –ה מהשטח שנפגע על ידי הרכישה . בעניין מתקופת המנדט הוחלט כי אם נרכשו מקרקעין , מכוח תכנית בנין–עיר , ללא תשלום פיצויים , ועודף המקרקעין נמכר לאחר מכן , מותר לחזור ולרכוש כאמור ללא תשלום פיצויים חלק מאותו עודף עד לשיעור של 25 % ממנו . לא נאמר במפורש באותו פסק דין , אם היה מותר להפקיע שנית ללא תשלום פיצויים גם כשהעודף האמור לא נמכר , אלא נשאר בידי בעליו המקוריים , אלא שלמעשה היו נוהגות הוועדות המקומיות לבנין ערים לשלם פיצויים במקרים של הפקעות חוזרות מאותם הבעלים כאמור . הנוהג הזה של הוועדות המקומיות אינו חל לכל הדעות במקרים של הפקעות חוזרות שלא על פי אותו חוק ...
אל הספר