בבג"צ קרסיק עלתה השאלה הבאה : כברת קרקע פלונית מופקעת בידי הרשות למטרה ציבורית מסויימת . הרשות עושה שימוש בקרקע לייעודה כדבר ההפקעה . לאחר שנים חולפת מן העולם אותה מטרה ציבורית , והרשות מבקשת לעשות שימוש בקרקע למטרה אחרת , מטרה ציבורית או מטרה שאינה ציבורית . הרשאית הרשות לעשות זאת ? השופט חשין סקר את התפתחות ההלכה בסוגיה זו ואת המעבר מדוקטרינה שקבעה שהפקעה מנתקת את זיקת הבעלים לקרקע , לדוקטרינה השומרת את הזיקה הזו . לדעתו יש לזנוח את הדוקטרינה הראשונה ולקבוע כי חלה הדוקטרינה השומרת על זיקת הבעלים לקרקע שהופקעה . הוא החליט שיש לתת לבעלי הדין לחזור ולטעון לגבי המועד לתחולת ההלכה החדשה . השופט זמיר הלך בדרך שונה , אם כי הסכים לעיקר שבפסק דינו של השופט חשין . כך גם שופטים אחרים . כל עוד השופטים הסכימו כי משתמה המטרה הציבורית שהייתה ביסוד הפקעת המקרקעין - ההפקעה מתבטלת , ובעל המקרקעין זכאי להשבת המקרקעין , בכפוף לחריגים ולכללים שיש לגבשם . בית המשפט קרא למחוקק לומר את דברו בנושא זה . בעקבותיהם , הכנסת אמנם החלה לדון בהצעת חוק בנושא זה , אך גם משהתמהמה המחוקק , החליט בג"צ שלא להכריע בשאלות ...
אל הספר