ב 27 בספטמבר 1955 הדהים נאצר את העולם המערבי ואת העולם הערבי ( וגם את ישראל ) בהודעה על חתימת הסכם לרכש מקיף של בשק בין מצרים וצ'כוסלובקיה . הוא נימק את הצעד הזה בכך שפעולת עזה הוכיחה לו כי הצבא המצרי חשוף להתקפות צה"ל , ולכן מוטלת עליו החובה לציידו כיאות . מכיוון שמדינות המערב סירבו לשתף עמו פעולה , אמר , לא נותר לו אלא לפנות 1 לברית המועצות , שנעתרה לבקשתו באמצעות צ'כוסלובקיה , הכפופה לה . רוב החוקרים העוסקים בקונפליקט הישראלי ערבי קיבלו , כמעט ללא עוררין , את תיאורו של מהלך האירועים אליבא דנאצר ( במיוחד בנוסח המורחב של חסנין 2 הייכל . ( מיעוטם , ובכלל זה אורי רענן , וטיקיוטיס וכן מיכאל בר זהר , לא קיבלו את התיאור המצרי כפשוטו , אלא קשרו את עסקת הנשק לאירועים אזוריים , ובעיקר לסירוב הבריטי והאמריקני לחמש את נאצר כרצונו , ולהתגבשותה של 3 ברית בגדד . רמי גינת הראה שהשפעתה של פעולת עזה על רכישת הנשק מהגוש הסובייטי היתה שולית , ובוודאי לא היה יסוד להצגתה כגורם המניע . לפי התיאור והניתוח שלו , העסקה הצ'כית - זו שנאצר הודיע עליה בספטמבר - 1955 היתה , לאמיתו של דבר , שילוב של שתי עסקאות : ...
אל הספר