פרק חמישי המאבק על האזורים המפורזים: יחסי ישראל-סוריה 1953-1949

ב , 1949 בתום מלחמתה של סוריה בישראל , החזיקו הכוחות הצבאיים הסורים בשטחים ממערב לירדן ולקו הגבול הבינלאומי , שהפריד בינה ובין ארץ ישראל המנדטורית . ממשלת סוריה הסכימה לסגת משטחים אלה רק לאחר משא ומתן מייגע ולאחר שנקבע בהסכם שביתת הנשק כי האזורים המפונים יפורזו . עובדת הפירוז , כשהיא לעצמה , לא פגעה לכאורה בריבונות הישראלית על האזורים האמורים , כפי שכבר הוזכר לעיל ביחס לאזורים המפורזים בגבול ישראל מצרים , ובכל זאת נותרה שאלת הריבונות פתוחה ; בהתאם לדרישת הסורים לא דובר בריבונות זו בהסכם שביתת הנשק , אלא נאמר בו כי השאלה תידון בין הצדדים במסגרת נפרדת . עובדה זו היתה עתידה לגרום לחיכוכים בין שתי המדינות , אך מיד לאחר החתימה על הסכם שביתת הנשק לא נמצאה שום עילה לכך . שלא כמו לאורך הגבול עם ירדן ומצרים , קווי שביתת הנשק בגזרה הסורית לא הפרידו חקלאיים מאדמותיהם , ומעברו הסורי של הגבול לא נוצרו ריכוזי פליטים . 90 , 000 עד 100 , 000 פליטים פלםטינאים אמנם נמלטו לסוריה , אך הם נקלטו שם במהרה וממילא לא הוקמו במדינה זו שום מחנות פליטים , לא לאורך הגבול ולא בשום מקום אחר . המאבק על האזורים המפורז...  אל הספר