מיליוני בני אדם מתו ללא כל תועלת , לשווא . אנו יודעים ( במקרה הטוב ) להתמלא זעם על היקפו של הטבח , אך איננו יודעים להבינו . עם נהרס , ציבור נעלם , ואין פיצוי או תרופה להתרוששות סופית זו של הרבגוניות האנושית . "הגרמנים גנבו מההיסטוריה את אחת מהכוונותיה . הג'נוסייד הוא האיום בפשעים מפני שהוא כופף את העתיד וקורע לגזרים את שורשיה המזינים של ההיסטוריה" ( ג'ורג' שטיינר . ( אם היינו חושבים על הג'נוסייד , במקום פשוט להצטער עליו , היינו מסמנים את הזמן שבו אנו חיים על ידי סימן החיסור . היינו יודעים כי ההווה עני , כי הוא איננו קידמה אלא שארית , כי משיגים אותו על ידי השמטה , על ידי פעולת חיסור של כל האפשרויות ההיסטוריות האחרות , ולא - כפי שקובעת השקפתנו השחצנית על ההתהוות - על ידי חיבורן הפשוט של התקופות הקודמות . משמע שההווה אינו אלא אפשרות שהמזל שיחק לה . משמע שהדברים היו שונים אילו היו נותנים לבני ארם אשר לא נולדו ולעולם לא ייוולדו , להיוולד . כיצד לחשוב , ובעיקר , כיצד לחוש את זה ? יכולת זו חסרה לנו . בין אם אנו דבקים בלוגיקה של ההיסטוריה ובין אם איננו דבקים בה , גאוותנו היחידה היא על כך שאנו ...
אל הספר