כמחווה לג'ורג' אורוול , קרא להם סולז'ניצין 'ההולכי . 'בתלם הם מהווים את קטגוריית ה"זקש" - כלומר אסירי הגולג - שבזמן שהם מופתעים על הגלייתם , הם גם מוחאים כפיים למערכת שאיפשרה אותה , ומגנים על השלטון הסובייטי באותו הלהט שהיה בהם כאשר היו חופשיים . "אנחנו לא יכולים לדמיין שאפילו לאחד מהולכי בתלם האלה היה גיהוק של תקווה כשהוא חלם על מותו של . "סטלין אנשי הסגל הקומוניסטי האלו יודעים להבחין בין ודאויותיהם לבין החוויה האישית שלהם , גם אם היא כואבת או בלתי צפויה כמו חווית המעצר . הם ממשיכים להזדהות עם השלטון למרות שהוא רומס אותם . איך הם עושים זאת ? הם מייחסים את מאסרם לתחבולות של השירותים החשאים הגרמניים ו'להכרח . 'ההיסטורי על פי הסברים אלה , המהפכה עצמה אינה שייכת לעניין . כך , מטהרים את סטלין , השמש ששום דבר לא יכול להאפיל עליה , ומצהירים שהוא לא אשם ברדיפות שרירותיות . "נאמנים , " ? שואל סולז'ניצין , "ראשים של עץ , . "כן והוא מוסיף : החיים יכולים להשפך עליהם , לפסוח עליהם ואפילו לעבור עליהם בגלגליהם , הם לא מאפשרים להם לחדור לראשם ! הם לא
אל הספר