הדובר הגנרטיבי־הפרויקציוני

שירת גרינברג נזקקה לשפע של דמויות הצפות ביקום המיתולוגי האלגורי , עולות ויורדות בו באופן שרירותי למדי , שניתן לתארן כדמויות פרויקציוניות או כדמויות מטמורפוזיות של הדובר . לדעת ברזל , 'את בעיית הדמויות בשירת גרינברג ניתן לתפוס בצורה טובה יותר מזווית ראייה יונגיאנית . תפיסה זו ניתן לכנות פרויקטיבית , שכן לפיה הדמויות השונות אינן אלא השלכות , פרויקציות , של חלקי נפש על גבי הוויות שמחוצה לה' ( ברזל , . ( 95-94 : 1979 זרימה בלתי פוסקת זו של דמויות בשירת גרינברג , טוען המבקר , 'דין אחד לה , להיות השתקפות של מעמקי האני' של המשורר עצמו ( שם : . ( 95 הבחנה זו של ברזל נראית לי כחשובה להבנת הקטלוגים הרבים המאפיינים את שירת גרינברג , אך בהסתמכו על הגישה היונגיאנית להנמקת התופעה הוא נוטש את מישור ההתייחסות הפואטי ואת ההבחנה בין המשורר כיוצר ובין הדובר הפיוטי כמוצר של הראשון . יש כאן היגררות אל חקר מבנה הנפש של המשורר והשתקפותה בשירתו , אלא כל עוד אנו עוסקים בדובר שירי פיקטיבי ( גם אם גרינברג עושה מאמצים חוזרים ונשנים לטשטש את קו הגבול בינו לבין ה'אני' הדובר בשירו , ( מן הראוי להפריד בין המשורר והפס...  אל הספר