'אורי צבי גרינברג' ונפתוליו עם אלוהים

בשירת גרינברג , הדובר כאדם מודרני 'יודע' שאין אלוהים ! אבל אם אין אלוהים אין מי שיבחר בנביא או ישלח אותו להפיץ את בשורתו , וודאי שאי אפשר למרוד בו , כי 5 על מסכת היחסים בין דוברו של גרינברג ובין אלוהיו , ראה : קורצוויל , תשכ"ו 17— 16 : ברזל , ; ; 1974 בהט , 196-175 : 1983 ( המדגיש את הנקודה הניטשיאנית בנדון זה ואת השתקפותה בספרות העברית החדשה בכלל ;( לינדבאום , 1984 ( המעמיד את פרשת היחסים עם האל על רקע התרבות האירופית המודרנית , וכולל בדיון אף את שירתו המוקדמת , היידית ;( יודקין , . 166-141 : 1978 אולם דיונים אלו מתעלמים מן ההקשר הארכיטיפי הטוטלי , שגם מתוכו , ואולי קודם כול מתוכו , יש להבין את המרד האנטי אלוהי בשירת גרינברג . מרד כזה הוא חסר טעם או מעשה נואל ואבסורדי . אבל מאחר שהצורך הנפשי של הדובר בקיומו של אל משלח דוחק יותר , גובר הצורך הנפשי על ידיעת אינותו של האל ועל ודאות מותו . לבסוף , על אף הדואליזם 'יש אלוהים' — 'אין , 'אלוהים מתגברת בכל זאת ה'ידיעה' שיש אלוהים , ונפתח הפתח לא רק להיות שליחו , אלא גם לקריאת התיגר ההכרחית , להתמודדות ולמרידה , שהן סימני ההיכר של נביא אמת ושל ...  אל הספר