ההתגלות הרועמת באש היא אמנם פן מרכזי בשירת גרינברג , אך לא היחיד ואולי גם לא הראשון בה מבחינת התפתחות סדר הדברים . הקריאה התקיפה , הבטוחה בעצמה , המממשת את מטפורת סנה התמיד , ספק אם היתה יכולה להיות שלב ראשון בהתפתחות תודעת ה'אני' הנבואי המשיחי של גרינברג . במיתוס , שהביוגרפיה הארכיטיפית של הנביא הגואל היא חלק ממנו , הבוחר והמשלח הוא אל או ישות אלוהית . לכן ההתגלות כפי שתיארנו אותה לעיל היא דבר מובן מאליו . אבל גרינברג ודוברו לא חיו בראשית הומנים , אלא 'באמצע העולם ובאמצע . 'הזמנים המשורר היה בקיא במסורות התרבות העתיקה והחדשה , אך לא היה מסוגל ואף לא היה מעוניין לעקוף את מסכת זמנו ומקומו . הוא לא שירטט את ההתגלות המכוננת באופן חד ממדי , אלא צירף לאל כמשלח עוד שני שולחים 1 את עצמו ואת קהל נמעניו . שלושה משלחים אלו ניצים ביניהם על הבכורה בנפשו השסועה של הדובר , לעתים הם פועלים זה נגד זה ולעתים משלימים זה את זה . אישיותו של המשורר , ולכן גם אישיות נציגו ביקום המיתולוגי שעיצב בשירתו , התחשלה בימי מלחמת העולם הראשונה ומוראותיה ואחרי כן בימי המהפכה האוקטוברית . 'נפלאותיה'ו בה בעת היא הושפעה ...
אל הספר