גרינברג מימש ביקום המיתולוגי שלו פואטיקה של הגזמה רבתי , שאיפיינה את הז'אנרים הקשורים ברומנס , ושרדר ואחרים כינו בשם 'פואטיקה אינפלציונית' . ( Shroder , 1968 : 22 ) פואטיקה זו איפיינה גם את השירה העברית בתקופת ההשכלה וחיבת ציון . גרינברג ושלונסקי החיו את הפואטיקה הזאת , לאחר הצלחתו החלקית של ביאליק 'להקטין את השקף' ( לעצב דמעה אחת במקום אוקיינוס של דמעות ) על ידי המעטה אירונית , כלומר על ידי 'פואטיקה . 'דפלציונית בשירת ההשכלה וחיבת ציון שיקפה ההגזמה ההיפרבולית את תמימותם הפואטית הסנטימנטלית של משוררי התקופה , ואילו מן העשורים הראשונים של המאה העשרים ואילך כבר שיקפה ההגזמה הרטורית מודעות של משוררים המכירים את ההפלגה האינפלציונית של ההשכלה ואת הפואטיקה הדפלציונית שהנהיג ביאליק ( ואחריו משוררים כפיכמן , רחל , ושטיינברג . ( לפיכך ניתן לראות בפואטיקה ההיפרבולית המודרניסטית פואטיקה של 'ואף על פי , 'כן חלק ממאבקה של המודרנה בביאליק ובמחנהו , והדברים ידועים ( ראה , למשל : הרושובסקי , : 1968 . ( 181-178 אין פירושו של דבר שגרינברג ניצל ממלכודת היומרנות . לא כל מי שהולך אל הבור בעיניים פקוחות אכן...
אל הספר