המשורר והקורא המשתמע

הסיפורים המיתיים הם חלק ממערכת מיתולוגית מקיפה שנתפסה ועדיין נתפסת בחוגים מסוימים כאמת היסטורית לכל דבר . ( Abrams , 1981 : 111 ) סיפורים אלו זכו לסטטוס מיוחד בקהילה , משום שלדעת חבריה הם נותנים תשובות לשאלות המרכזיות המעסיקות את החברה האנושית , כגון מה גורם לתופעות הטבע , מדוע וכיצד נוצרו מוסדות החברה , חוקיה ופולחניה . המסורת קבעה שמקורם של הסיפורים המיתיים הוא על אנושי , שהם חלק מהתגלות , ויש בהם אמת היסטורית ורוחנית בעלת תוקף מחייב . האירועים המסופרים בהם , דמיוניים ככל שיהיו , התרחשו בארץ , בשמים או בשאול . לעומת זאת , הרומנס , המעשייה והבלדה לא זכו להכרה חברתית משום שהם נתפסו כפרי הדמיון , יצירות שנועדו לשעשע ולבדר ללא כל יומרות להעביר אמת מחייבת לקהל היעד שלהם . לדעת פריי , ההבחנות בין המיתוס ובין הרומנס הן בעיקרן תרבותיות ולא ספרותיות מבניות , בשניהם שליטים העל טבעי והאל טבעי , והמופלא הוא המכתיב בהם את הטון . מבחינת המבנה , העלילה , הדמויות , המוטיבים וכדומה אין הבדלים עקרוניים ביניהם Frye , ) . ( 1976 : 6-7 בשירתו השתמש גרינברג ביסודות לא מעטים המאפיינים את הסיפור המיתי הרומ...  אל הספר