משורר הרואה עצמו כגיבור נביא מרטיר או אמן , ומעצב את ה'אני' הפיוטי שלו לפי הביוגרפיות של הדמויות האלה , מן הכרח שתהיה לו תפיסה ארס פואטית מוצקה המעניקה גיבוי לדיוקן שהוא מעצב בעולם הבדוי של הטקסט . משורר יוצא דופן כגרינברג , שתפיסת ה'אני' שלו היתה על גבול הפרומתיאי , התקשה לכייל עצמו לפי הדפוסים הפואטיים שהתוו המשוררים שקדמו לו ואף המשוררים בני זמנו . מראשית צעדיו בשירה העברית ליוותה את כתיבתו חשיבה פיוטית פוליטית מאומצת ומועצמת . דוברו בשירה ובמסה ( חבר , תשמ"ו ) עושה מאמצים מיוחדים 'לשווק' פואטיקה זו בשני מסלולים מקבילים : ( א ) הדגשת השונה והמבדיל בינו לבין הפואטיקה בת זמנו באמצעות הזרה טוטלית בכל מישורי הטקסט — העולם הבדוי , הפרוסודיה , אוצר המילים — והעמדת תשתית שירית שתאלץ את הקוראים לתפוס את הדובר ואת בשורתו כתופעה פרדוקסלית : המשך ללא תקדים בתרבות היהודית בת הזמן והמקום , ( ב ) הצדקת הפואטיקה שלו , הנהרתה וכפייתה על הקוראים כתופעה מחויבת המציאות , כמעט במשמעות הדתית של המושג , כחלק מן הרטוריקה של הסמכות הנבואית שהוא מפעיל בטקסט ( ראה : דבי גורי , . ( 1991 גרינברג , כמשורר והוגה...
אל הספר