הכחשת הנביא והנבואה — בין ביאליק לאחד העם

דיוקנו של ביאליק כמשורר נביא נדון הרבה בביקורת . בין אם קיבלה אותו הביקורת כנביא ובין אם דחתה אותו , ברור שדיוקן הנביא מגיע ביצירתו לשיא שלא היה 8 עיין : שמ"א ז ; 5-3 עמוס ד ; 11-4 יואל ב ; 12 ירמיה ג , 22 יח ; 11 יחזקאל יד ; 6 זכריה א ; 3 מלאכי ג ; 7 ועוד הרבה . אני מודה לעמיתי אהוד לוז שהסב את תשומת לבי לנקודה זו . כדוגמתו בספרות העברית החדשה עד ימיו . כאן אדון רק בפרשת יחסיו של ביאליק עם מורו ורבו אחד העם על רקע תביעתו המובלעת של האחרון לראות בו נביא . בדיון ייעשה ניסיון להראות שהעם היה זקוק לנביא , התקשה לקבלו , וביאליק עצמו היה חצוי בסוגיה זו בנוגע לאחד העם ולו עצמו . יחסיו של ביאליק עם אחד העם נשאו בראשיתם אופי של יחסי נביא ונערו , מעין מערכת היחסים שבין אליהו לאלישע . אולם שלא כבמקור המקראי אלא בהתאם לביוגרפיה הארכיטיפית של האמן , התלמיד האפיל על רבו . הערצת המשורר הצעיר למורה הדגול התבטאה כבר בשיריו 'על ראש הראל' ( תרנ"ג ) ו'מתי מדבר האחרונים' ( תרנ"ז . ( הערצה זו היתה מהולה כהסתייגותו הנחרצת של ביאליק באותה עת מהרצל , שבו ראה משיח שקר . ב'רבי זרח' ( תרנ"ז ) הוא משווה את הרצל ב...  אל הספר