שלמה לויזון היה אחד היוצרים הראשונים שהעמידו בפסגת המערכת התרבותית שירה המנותקת מן החכמה , ולו למראית עין . בספרו מליצת ישורון ( 1816 ) נטל המשורר את הקונבנציה של החכמה האלוהית מרמח"ל ומסאטאנוב והמירה בזהירות 6 הביקורת כבר העירה שהפתיחה למשלי אסף אינה אלא חיקוי לפתיחה של ספר משלי ( שאנן , . ( 73-72 : 1967 במליצה היפה או הנשגבה . וכך נאמר ב'המליצה , 'מדברת שהיא ההקדמה השירית לספרו : במליצת ישורון הועבר מרכז הכובד מן , 'מה'ה מן הפונקציה הרפרנציאלית של השדר החכמתי , אל ה'איך , אל הפונקציה הפיוטית , אל המרקם הלשוני הפיוטי שלו : אל היופי ואל 'בת היופי' — המליצה , השירה , או היצירה בכלל . המבקרים חלוקים בשאלה אם היתה תפיסתו של לויזון מהפכנית אם לאו . שפירא טען שלויזון המיר לחלוטין את החכמה ביופי . ( 463 1 1939 ) כהן חידדה את המהפך שהסתמן בין לויזון לרמח"ל , ובעיקר בינו לבין סאטאנוב : 'היופי והשירה אצל לויזון תופסים את מקום החכמה אצל סאטאנוב' . ( 94-93 1 1988 ) לעומת זאת , הלקין טען שאצל לויזון החכמה , המליצה והיופי הן היינו הך , וכבר במקרא כוללת החכמה האלוהית את הקטגוריה של היפה ומשמשת את הב...
אל הספר