שיבתה של דמות הנביא אל מערכת התרבות והספרות העברית בעת החדשה היתה הדרגתית ואיטית . בראשית תקופת ההשכלה עיצבו המשוררים המשכילים את דיוקן הדובר שלהם כחכם אלוהי מליצי וכשליח ציבור ( כהן , תשמ"ט . ( משוררים אלו התקשו לאמץ דיוקן של משורר נביא בגלל נסיבות זמנם , לא רק בגלל האיסור שהטילו חז"ל על הנבואה לאחר חורבן הבית השני והיעלמותה המוחלטת של דמות הנביא ממערכת התרבות היהודית בדורות הבאים . הנבואה הקלסית היתה קשורה ורחוקה לעצמאות עם ישראל בארץ המובטחת ולקיומו האמוני הרוחני הייחודי בה . הנביא עומד תמיד עם הפנים 'מזרחה' לעבר ירושלים , כפי שמכריז דוברו ה'נבואי' של יהודה הלוי : 'לבי במזרח ואנכי בסוף . 'מערב לפיכך לא יעלה על הדעת שנביא אותנטי יטיף לקיום יהודי טוטלי בגולה . לעומת זאת , האוריינטציה של תנועת ההשכלה העברית , שחרתה על דגלה את סיסמת האמנציפציה וההתערות באירופה ובתרבותה , היתה . 'מערבה' הזרם הנבואי היה יכול להתפרץ אל לב המערכת של הספרות העברית החדשה , במיוחד השירה העברית , רק לאחר שנכזבה תוחלתה של תנועת ההשכלה מאירופה ומתרבותה , לאחר פרעות סופות' ) 1882 ( 'בנגב ועם ראשית ההגות העברית החד...
אל הספר