שירתו המודרניסטית הנבואית של אורי צבי גרינברג לא צמחה יש מאין . דיוקן הדובר האוטוביוגרפי שלו כמשורר נבואי הוא אחד השיאים בשלשלת ארוכה של דיוקנאות נבואיים כריזמטיים שראשיתה בגיבורי המקרא ונביאיו . אך גם לאחר שנותקה השלשלת , עם הסתלקות הנבואה מישראל , לא פסקה השאיפה לחידוש המסורת הנבואית . בתקופת ההשכלה , בטרם חידשה הספרות העברית , ובעיקר השירה העברית , את המשוואה נבואה היא שירה , היא נאלצה להתגבר על מכשולים רבים — תרבותיים , הלכתיים ופסיכולוגיים — בשאיפתה לעצב את דיוקן המשורר כנביא . רק אילוצים תרבותיים פנימיים עליונים ותמורות בשירת אירופה בת הזמן הביאו לנטיעתו מחדש של המשורר כנביא בגן הספרות העברית . אך גם לאחר שהיכתה דמות זו שורש — עם ביאליק שנמשח בלב ולב לייעודו , ועם שלונסקי ואורי צבי גרינברג שלמעשה משחו עצמם לנביאים — היו מי שעמלו לקצץ בנטיעות . לעתים המקצץ היה המשורר 'הנביא' עצמו , כפי שעשה ביאליק כטענת סדן ; ולעתים הקוראים הם שנטלו בידיהם את מזמרת הגנן , משום סירובם לראות במשורר , בן זמנם ומקומם , נביא אותנטי , כמקרה גרינברג . בספר זה שני שערים < השער הראשון בא לתת פרספקטיבה היסט...
אל הספר