השאלה המכרעת לכל יהודי ויהודי ברוסיה ובברית המועצות , כמו גם בתפוצות היהודיות כולן , היתה ונשארה מאז שנות ה 80 של המאה הי"ט ועד ימינו אלה : הישרדות וקיום לאומי במקום מגוריהם או עזיבה בדרך ההגירה . ואם הפתרון היה הגירה , עלתה מיד השאלה הנוספת והבלתי נמנעת : לאן ? הבחירה שעמדה לפניהם היתה : ארץ ישראל כפתרון לאומי ציוני , או כל יעד אחר כפתרון גלותי אמנציפציוני , או לאומי אוטונומי , או טריטוריאליסטי . בדברנו על , 'הגירה' 'עלייה' ו'נשירה' כוונתנו כאן ליציאה של יהודים אזרחי מדינה מסוימת , בדרך כלל יציאה לגאלית , אך גם בצורת בריחה או גירוש , במטרה להשתקע במדינה אחרת , כאשר 'הגירה' היא הליכה למדינות כלשהן , ואילו 'עלייה' היא אך ורק הליכה לארץ ישראל . ב'נשירה' הכוונה ליהודי ברית המועצות שקיבלו ויזות עלייה אך החליטו להגר לאחת ממדינות המערב . המושג ' , 'רפטריאציה במובן של שיבת אזרחים או תושבים בעלי אזרחות שונה בעבר למולדתם הקודמת , ויציאתם מברית המועצות בעקבות הסכם בינלאומי דו צדדי שנחתם למטרה זו - אינו רלוואנטי לתקופה הנדונה בספר זה . בפרק זה נבחן תחילה את מדיניות ההגירה הסובייטית - כיצד היא ...
אל הספר