יחס השלטונות ליהודים משתקף באופן מובהק , אם כי לא בלבדי , כפי שניווכח להלן , במעמדם המשפטי פוליטי , בחקיקה ובדיונים סביבה , ובמדיניות לשילוב או אי שילוב היהודים באליטות הפוליטית , הכלכלית והתרבותית . מעורבות כזו מלמעלה מקובלת במשטרים אוטוריטריים טוטאליטריים , ובתקופה הליברלית יחסית של גורבצ'וב , שהתאפיינה בחיפושים קדחתניים אחר פתרונות לבעיה הלאומית המורכבת , מבלי לשבור את מסגרת השלטון והאידאולוגיה , ניתנה חשיבות עליונה למדיניות כלפי יהודי ברית המועצות . בד בבד עלתה לאין שיעור חשיבותה של 'החברה , 'האזרחית על כוחותיה הדיםידנטיים החדשים , ובתקופה זו של 'בנייה מחדש' ו'פתיחות' גברה הדיפרנציאציה החברתית פוליטית , והחלו לעלות כוחות לאומניים קיצוניים שיחסם שלילי במיוחד כלפי היהדות , היהודים ומדינת ישראל . קשה הרבה יותר לחקור את יחס החברה הסובבת ליהודים מאשר לחקור את יחס השלטון . שהרי מדובר בסבך של גורמים היסטוריים וחברתיים המשפיעים על היחסים בין אוכלוסיית הרוב והמיעוט החי בתוכה . הקושי בולט במיוחד במשטר שבו אפשרות הביטוי של שכבות רחבות באוכלוסייה מוגבלת ביותר , והסקרים הנערכים בתוכה תחת חסותו ...
אל הספר