יהודה ריינהרץ מבוא לפני שישראל זכתה בעצמאות הסתמכה מדיניות הקרקעות הציונית על רכישות שנעשו , ואחר כך נשמרו כפיקדון קבע יהודי ציבורי בידי הקרן הקיימת לישראל ( קק"ל . ( מכיוון שהקק"ל הייתה סוכנות של הארגון הציוני העולמי , הייתה חשיבות רבה לקרקעות שהיו ברשותה , שכן הארגון הציוני לבדו הכריע איזה שימוש ייעשה בהן . היו תקופות שהציונים קיוו , שיוכלו לקדם את האינטרסים של בית לאומי ליהודים על ידי יישוב יהודים על אדמות מדינה . ואולם על אף התחייבותה של בריטניה בסעיף 6 של המנדט על ארץ ישראל , 'לעודד , בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית' התיישבות צפופה של יהודים על האדמה , ובכלל זה על 'אדמות מדינה ואדמות בור שאינן נחוצות לצורכי , 'ציבור על אף כל זאת לא הועמדו קרקעות לרשות ההתיישבות הציונית . השלטון בארץ ישראל המשיך לאט ובזהירות לקבוע יעדים לאדמות ולהגדיר גבולות של אדמות מדינה ; והוא השתמש באדמות הפנויות כדי לשמור על 'הזכויות והעמדה' של עובדי אדמה ערבים ( כולל הדורות הבאים , ( וגם כדי ליישב יהודים . הלהיטות הציונית למצוא שטחים כאלה ולפתח אותם לא באה על סיפוקה תחת שלטון המנדט . הציונים הסתמכו אך מעט על ...
אל הספר