הנחת היסוד הדוגמטית של המשיחיות הפוליטית מסתכמת כך : מאז המפעל הציוני בכלל , ובפרט מאז ניצחון מלחמת ששת הימים , אנחנו נתונים במציאות מדינית טרנסצנדנטית . משמע , הכיבוש הצבאי בששת הימים הוא עדות לתמורה מטאפיזית , בה נהוגה המציאות הקונקרטית , הפיזית , הפוליטית - תמורה המגיעה לידי כך , שקדושת ארץ ישראל , כפי שמסכם הרב שמריהו אריאלי בספרו "משפט , "המלחמה מתפשטת וחלה גם על ארצות חוץ לארץ שנכבשו , כולל מדבר סיני , שארם אל שייך והחוף המזרחי של תעלת סואץ . אנחנו נתונים לא בראשיתו , אלא בתוך תוכו של עידן משיחי , שבו משתחררת ארץ ישראל לא רק מאויבים מדיניים , כי אם גם - כדברי הרב ע . הדיא , בקובץ המקורות " ארץ נחלה" - מן הסיטרא אחרא , משמע , מכוח מיסטי , המגלם את הרע , את הטומאה , את שחיתות המידות , ואנחנו נכנסים לעידן בו שורה קדושה מוחלטת על כל הנשמות . בכוחה של המלחמה , קמה מעפרה וממעמדה המושפל השכינה ששורה על המפעל הציוני מאז ראשיתו , ונחלצת מן הגלות האכזיסטנציאלית שבה נתון היה האדם היהודי . ומשהקמנו שכינה מעטרה , הרי אם חס ושלום נחזיר אפילו שעל אדמה אחד , אנחנו נותנים שליטה לקליפה , כלומר , ל...
אל הספר