לפני כמה שנים נפתחה חזית חדשה בפולמוס המדיני בישראל . מצד זה ראש הממשלה ונושאי כליו ומצד זה מספר בלתי מבוטל של מורי בתי הספר הגבוהים שבארץ וחלק ניכר של תלמידיהם . אין כאן מפלגה או כל ארגון פוליטי קבוע אחר , ולפיכך משתנה במידת מה הרכבה האישי של הקבוצה לרגל פעולותיה , אבל גרעין מסוים השתתף עד כה בכל אחת מהן : גם בהגנה על פנחס לבון מהתקפות שחשבנו אותן לא הוגנות ואף מסוכנות לדמוקרטיה הישראלית הצעירה ; גם בדרישה לפירוז גרעיני של התחום הישראלי הערבי , שבמילואה אנחנו רואים שאלת חיים או מוות , וגם בהתנגדות נמרצת לממשל הצבאי , שתועלתו הביטחונית המפוקפקת ( הרי היא שנויה במחלוקת חריפה בין המומחים לביטחון עצמם (! יוצאת , לדעתנו , בהפסדו המוסרי החינוכי והמדיני , שהוא ודאי . ייתכן שהולך ונוצר כאן מוקד , שמסביבו עשויה להתרכז אופוזיציה מחשבתית עקרונית לקו המדיניות השולט . אפשרות זו עצמה דיה לעורר את חמתו של מר דוד בךגוריון , ואין תימה . ומי שביקש לכך ראיה נוספת , בא נאום מר בךגוריון בכנסת והוכיח ארבע טענותיו של ראש הממשלה הקטעים על "הפרופסורים" או "אנשי הרוח" שבאותו נאום ניתנים לסיכום בארבע טענות עיקר...
אל הספר