שנת 1917 הייתה נקודת מפנה מהפכנית . המהפכה הבולשביקית והצהרת בלפור עוררו גלי התלהבות בקרב מחנה הפועלים המאורגן באירופה ובקרב הפעילים הציונים ורבים מיהודי העולם . נוספו להן סיומה של מלחמת העולם הראשונה - 'המלחמה שתשים קץ לכל המלחמות' - התמוטטותן של אימפריות רב לאומיות , ושעת החסד שזכתה לה זכות ההגדרה העצמית , הרבה בזכותם של וודרו וילסון - ללאומים האירופים , ושל הלורד בלפור - לציונים . מאורעות אלו הביאו את בני הדור לתודעה שהם חווים רגע היסטורי נדיר , המלווה בהתרוממות הרוח ובהרגשה של מעין גאולה היסטורית . כמו בפרשות דרכים אחרות בחייו , תגובת בן גוריון להצהרת בלפור מתיכה את הלהט המלווה את החזון הקרוי בפיו 'משיחי' עם ראליזם פוליטי ויוצקת אותו לדפוסי עשייה ועיצוב מציאות . ב 14 בנובמבר 1917 הוא מסכם : 'הפלא הגדול קם ; 'ויהי המעצמה הגדולה הכירה בתביעה היהודית ; העם היהודי שב והיה גורם פוליטי ; 'ולכלי השבור נתרחש נס - שבנו להיות עם . [ ... ] באשר מעולם לא פסקה אמונתנו בתחיית המתים הלאומית' ( ב"ג , 'עם הצהרת , 'אנגליה ממעמד לעם , . ( 38 עם זאת , הוא מבהיר שהיהודים לבדם עשויים להשיב לעצמם את ריב...
אל הספר