משיחיות במקורה היא אמונה דתית בדבר התעלותו של האדם באחרית הימים , בדבר שיפור מכריע וקיצוני שיתחולל במצבם של האדם , של החברה ושל העולם , ומיצוי סופי ומלא של ההיסטוריה . שלא בתפיסות זמן מחזוריות , שרווחו בתרבויות הקלסיות או המזרחיות , תפיסת הזמן המשיחית גורסת שידוד מערכות מהפכני המביא באחת את העתיד המשיחי או בהתקדמות לינארית של הזמן מן ההווה הפגום אל תכלית ראויה יותר . זוהי תכלית חדשה לחלוטין ואוטופית , או שיבה לתור הזהב - 'אוטופיה , 'רסטורטיבית כביטויו של גרשם שלום , מלשון 'חדש ימינו כקדם' ( שלום , . ( 1975 תיקון האדם באחרית הימים עומד אפוא במרכזה של ההשקפה המשיחית . יחסן של היהדות ושל הנצרות למשיחיות היה שונה , ובהתאם - יחסן למושג הגאולה . הזרמים השונים בתוך היהדות ההיסטורית ראו בגאולה תופעה המתרחשת במרחב הציבורי ועל בימת ההיסטוריה , ואילו התאולוגיה הנוצרית - שבמרכבה תפיסת החטא והכפרה - גרסה גאולה פרטית ברשות היחיד . הנצרות הייתה אויבת בנפש של כל התנועות המשיחיות הפוליטיות מפני שהן הכריזו כי באו לרשת את מקומה . בשורתן על גאולה לאומית או אוניברסלית , המעוגנת בחזון מדיני החותר לשיא גואל ...
אל הספר