שוון רוצה לצלוח . הוא יודע שכל רגע עלולים המצרים להפגיז את חצר הצליחה , ומת להשאיר אותה באחריות ברן ולברוח קדימה , לכבוש את קהיר . דדו , בר לב וגורודיש מודיעים לו שלא ימהר בלילה שבין ה 16 ל 17 יצאו צוללני שייטת 13 לתקוף בתוך נמל פורט סעיד את כלי השיט המצריים . שני זוגות צוללנים הצליחו לחדור לנמל על אף רשת המגן שבפתח , ולמרות שהמצרים נהגו להטיל תכופות מטענים נגד צוללנים . בפעולתם הטביעו נט"ק ( נושאת טנקים , ( פגעו בסטי"ל ( ספינת טילים ) "אוסא" והוציאו אותו משימוש , ופגעו בספינת מלחמה נוספת ; זוג צוללנים לא שב מהפעולה . ב 06 : 00 בבוקר הורה גורודיש להביא את הדוברות לשפת תעלת סואץ . בשעה 07 : 15 כבר היתה הדוברה הראשונה במים והחלה הרכבת הגשר שהיתה אמורה להיערך רוב שעות היום . באותו בוקר יצא הרמטכ"ל לחזית הדרום על מנת לעמוד מקרוב על המתרחש . הוא אישר לסגנו להכין את "הבור" לאפשרות שהמלחמה תימשך עוד זמן רב . יחד עם זאת היה ברור כי כעת , בעיקר בלחץ ברית המועצות , ינוע שעון החול המדיני בקצב שונה . ראש הממשלה , גולדה מאיר , הגדירה את המצב לאשורו באומרה שהיא "רואה סימנים ראשונים לנצחוננו , מכי...
אל הספר