לדיוננו זה יש מקבילה רעיונית בסוגיית טעות בית הדין . הדוגמה הקלאסית בסוגייה זו היא דין העדים הזוממים , שאם הרגו - אינם נהרגים . חכמים שהיו קרובים לעמדות רציונאליסטיות ולגישה הלוגיציסטית , ראו בדין זה טענה . 117 ראה דרשות הר " ן , הדרוש הי ' יב , עמי ריד . 18 ו . "דבר ידוע הוא , כי היחס לא יאמר רק בדברים המסכימים במין קרוב " ( הר " ן שם . ( השווה דברי הרמב " ם , מו '' נ ח " א , נ " א . . 119 הר " ן , שם עמ ' רט " ו . פרוצדוראלית הבאה לשמור על כבוד בית הדין . לעומת גישה זו , מצאנו עמדה אחרת , שהדגישה , שאין הקב '' ה מונע השגחתו מבית הדין ואינו נותן להם לטעות . ר' חסדאי קרשקש ור ' יצחק עראמה מצד אחד והרמב " ן מצד שני מייצגים שתי גישות אלו . וכך כותב גם הרקאנטי ( דף קא ע " א : ( "כאשר זמם ... שהשכינה שרויה עם הדיינים וכשכוונתם לשם שמיים אין דבר מקולקל יוצא משם , כי השכינה מסכמת לדעתם , שנאמר : אלהים נצב בעדת אל . '' גם בחסידות מצאנו ניתוח דומה , המתייחס ל'טעות לכאורה . ' ר ' מרדכי יוסף מאיזביצא , בעל מי השילוח , מבחין בין האמיתויות הפרוצדוראליות והמשפטיות לבין האמת : "כי יש דין אמת ואינו ל...
אל הספר