אל צומת תהליכי השינוי בחברה הישראלית הרב תרבותית חדרו שתי תרבויות חדשות לחלוטין : זו של דוברי הרוסית וזו של האתיופים . אין תופעה שמדגישה את היותה של ישראל מדינת הגירה פעילה יותר מאשר הגלים שהגיעו אליה מברית המועצות ואחר כך מחבר המדינות ומאתיופיה , ואין צבעים חדים יותר שמהלו בשני העשורים האחרונים את הלבנוניות האחוסלית של פעם . הגל הראשון של "רוסים" הגיע ברובו בשנות השבעים ומנה כ 200 אלף מהגרים ; הגל השני בא בין 1989 ל 1997 ומנה כ 700 אלף ; הגל השלישי החל בסוף שנות התשעים והוא מונה עד כה כ 120 אלף . יחד הם מהווים כ 15 % מכלל אזרחי המדינה . זו קבוצת המהגרים הגדולה ביותר שהתיישבה אי פעם בארץ . הגירתם מדגימה באורח דרמטי עד כמה יכולים תהליכי תמורה בסדר העולמי לגרום שינויים גדולים במבנה הפנימי של מדינה קטנה בתוך זמן קצר . מבחינת האחוסלים עצמם , ההגירה מרוסיה ומחבר המדינות היתה הבטחה לתגבור דמוגרפי , פוליטי ותרבותי , שכן ה"רוסים" מבחינת מוצאם , מעמדם ומיומנויותיהם נתפסים כדומים לאחוסלים וצפוי היה שייספגו במעמד הזה . כפי שנראה בהמשך , תקווה זו אינה עומדת בהכרח להתממש בקרוב . המהגרים דוברי ...
אל הספר