תהליך עיצובה מחדש של הזהות התרבותית בארץ על פי התבנית האמונית היה למעין בומרנג . הוא עורר התנגדות כלפי התפיסה האמונית ובסופו של דבר תרם להיחלשותה של תנועת גוש אמונים . האמוניים נדחקו יותר ויותר לשולי המרחב האידיאולוגי שהם עצמם יצרו , בעוד קבוצות אחרות נדחסו לתוך המרחב הזה . קבוצות אלה שלא היו בהכרח מחויבות לפרקטיקה הנחלנית נקטו רטוריקה קיצונית שלא התאימה למטרות הטקטיות המיידיות של הגוש . אחת התוצאות של תהליך זה מצאה את ביטויה בכך שחלק מאנשי הגוש הסיקו את המסקנה המתבקשת ובחרו בהקצנה דתית ובשיתוף פעולה עם האורתודוקסיה החסידית והליטאית ולא עם הלאומנות החילונית . אנשי האמונים נאלצו כאמור להתמודד עם קושי נוסף , מעשי ואידיאולוגי כאחד : הפיכת המדינה דה פקטו למערכת דו לאומית . בינם לבין עצמם הם צידדו באפשרות ההגיונית היחידה על פי משנתם והיא הפיכת "ארץ ישראל" כולה למרחב הומוגני מבחינה אתנית לאומית , או לפחות לארץ שיש בה רוב יהודי גדול ויציב , באמצעות גירוש כל ערביי הארץ , או לפחות רובם . אך בהיותם מודעים לרגישויות הפוליטיות ולתגובות הבינלאומיות שיעורר טיהור אתני , לא יכלו להציע לציבור מצע המנו...
אל הספר