הנה כי כן , המפגש בין הישראלים לשואה התנהל על שני צירים עיקריים . ציר אחד הוליך בין סגירות לאומית , עד שנאת זר , לבין פתיחות אוניברסלית , הומניסטית . הציר השני הוליך בין הזהות הישראלית לזהות היהודית . ככל שהשואה התרחקה - העמיקה נוכחותה בטראומה אישית ומשפחתית שקבעה את מהלך חייהם של הישראלים , את המרקם הרגשי שלהם ואת השקפת עולמם , מקור ששאבו ממנו את מרכיבי זהותם כיחידים וכקבוצה . בין השתיקה הגדולה שכפו על עצמם בשנות החמישים לבין נסיעת ילדיהם לאתרי ההשמדה בפולין - השפיע הזיכרון על שורה של החלטות גורליות שקיבלו הישראלים בין מלחמה למלחמה . בעורם בונים את החברה ומעצבים את ערכי היסוד של קיומם - השתקעו במלחמת תרבות : בתוך כך נטו הכול לגייס לצדם את מורשת השואה ולהשפיע על הגדרת לקחיה . בפברואר 1983 רנה הכנסת בהצעה לסדר היום שכותרתה 50 " שנה לעליית הנאצים לשלטון - המועד . "ולקחיו דיונים היסטוריים טקסיים מעין זה כבר נערכו בכנסת בעבר , בדרך כלל במלאת "שנים עגולות " לאירועים שונים בתולדות השואה . יחד הם משקפים את השפעתה של המציאות החברתית והפוליטית בישראל על תפיסת השואה של הישראלים . גם ההצעה לסדר ה...
אל הספר