במחצית הראשונה של 1967 הופיע אחד מגיליונות "ניצוץ /' ביטאון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית , כשהשער הקדמי שלו שחור לחלוטין ובפינה השמאלית התחתונה מלה אחת - . "המצב" זה היה מופרך , כמובן , לא מנומק , לא בוגר , לא כל כך חכם , אבל בא מהבטן ושיקף מצב רוח : ישראלים רבים הלכו והשתקעו בתחושה של חידלון ללא תקווה . הדיכאון ירד על המדינה כמעט בבת אחת , החל במחצית השנייה של ; 1966 גילויו היו מדהימים בעוצמתם , לרבות הומור שחור : אחרון העוזבים את הארץ מתבקש לכבות את האור , סיפרו בבדיחה שנשחקה מהר מרוב שימוש . "דמינו לבר מינן המהלך בהלוויה של עצמו ומספר בדיחות גסות לחברה קדישא " , כתב אחר כך הסופר נתן שחם . היו לכך סיבות רבות . ימי הבראשית הגיעו לקצם , דוד בן גוריון פרש . יורשו היה לוי אשכול , פוליטיקאי פיקח עם חושים של איכר והומור אבהי . הוא הביא אתו אביב חדש ונינוחות דמוקרטית במקום הסער הכמעט טוטליטרי שאפיין את ימי בן גוריון , שידר לבביות עממית ומחויבות מגומגמת משהו , יידישיסטית : איש ללא כריזמה , לא מעורר יראה . על פי דימויו הפופולרי היה הססן , מתקשה להחליט , פשרן . הממשל שלו פרק כמה מתחים פנימי...
אל הספר