"פעם בעשר שנים עושים לנו מלחמה" - הכתיבה הסאטירית

הבחירה של לוין בז'אנר הסאטירי ככלי העיקרי ביצירותיו המוקדמות ( סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים ) מלמדת כי בשנים האלה היו ללוין מגמות פוליטיות חברתיות מעשיות : לערער על המיתוסים המכוננים של התרבות הישראלית , להציע להם פירוש שונה ולהשפיע השפעה פוליטית . אלה היו השנים שלאחר מהפכת הסטודנטים בצרפת , ושנות ההפגנות הגדולות של צעירים בארצות הברית נגד מלחמת וייטנאם . התחושה שאפשר לשנות מהלכים ציבוריים ופוליטיים הקנתה לצעירים רבים תחושת אומניפוטנטיות שלוין היה שותף לה כנראה בשנים ההן . הלשון הבוטה והגסה של הטקסטים הסאטיריים נועדה לכפות מודעות על קהל שנטה להכחיש ולהדחיק את מחיר המלחמה והכיבוש . ברמה המעשית , יקיצתה של מודעות היא נקודת מוצא הכרחית לפעולה ולשינוי . למרות הסגנון הבוטה והמרגיז של כתיבה סאטירית באשר היא , אין בה כוונה רק לגנות ולבקר כל סוג של חולשה , פגם או טיפשות . ההיבט השלילי הבולט הזה מלווה תמיד גם בפנייה חיובית , מפורשת או סמויה , לערכי התנהגות ולנורמות שלפיהם נשפטים הרוע והטיפשות . לסאטיריקן יש מוטיבציה ציבורית ברורה ובעלת צידוק פנימי : הוא כותב כדי לתקן . על כ...  אל הספר