ב 1 משך כמחצית המאה מאז 'א נכבה' התנהל המאבק לשימורו ולעיצובו מחדש של העם הפלסטיני בכמה מוקדים : שוכני מחנות הפליטים בגדה המערבית ורצועת עזה , אשר שמרו על אופיים הייחודי כעקורים העתידים לשוב אל בתיהם ושדותיהם , היו מוקד אחד . האוכלוסייה הגדולה של הרי מרכז , 'פלסטין' שלא נשתנתה בהרבה מאז ראשית המאה והתרכזה בערים כגון שכם ובנותיה , ואשר ייצגה יציבות והמשכיות , היוותה מוקד נוסף של שימור פלסטיניות מסוג אחר . ואילו קהילות הלוויין שנוצרו לא מכבר מחוץ ל'פלסטיך ועמדו בסימן הקוסמופוליטיות והמוביליות , ואשר במשך הזמן היו לגורמי התססה בולטים כנגד הסדר הבינלאומי , היוו מוקד שלישי של גיבוש הזהות האבודה . ואילו בין 1948 למלחמת , 1967 הערבים שלא עזבו את המדינה היהודית ומעמדם לא היה בטוח , בעיני עצמם , בעיני הרוב היהודי השליט במדינה וגם בעיני אחיהם הערבים - הם הוסטו כביכול אל מחוץ למסלול ההיסטוריה הערבית בכלל והפלסטינית בפרט . ובכל זאת , כמסתבר בדיעבד , אף הם תרמו את תרומתם בשימורו ובחידושו של ענף אחר של הפלסטיניות . הערבים הישראליים היו ברובם פלאחים בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי . אחרי ' א נכבה' הג...
אל הספר