3 ירושלים: לאומיותם של נכבדים

3 אשר נחצה את הרחובות העתיקים בשמחת היונים הלבנות בזמרת הבוקר והאבק ובתכול כיפת השמים ויפוצו ריחות ומגני הפרחים יעלה ריח הבושם של ירושלים שלנו וייוולד השלום ירושלים של חלומות ומביאות כך כותב המשורר הפלסטיני הנוצרי אדמון שחאדה , אשר נוהג לשלב בכתיבתו האופטימית מוטיבים אסלאמיים , נוצריים ויהודיים , בשירו 'עיר השלום והייסורים' ואמנם מלים אלו יכלו להיות פרי עטו של נוצרי , מוסלמי או יהודי , מאחר שירושלים , כמוה כארץ הקודש כולה , מעוררת רגשות עזים מאוד , ובדרך כלל פחות שלווים , בקרב בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות . משלהי המאה ה 7 ועד למאה ה 13 נטוש ויכוח חריף בין חכמי האסלאם על מרכזיותה של העיר ומידת קדושתה , ובספרות התיאולוגית האסלאמית מתפתח ז'אנר שכל כולו מכוון ל'שבחי ירושלים' פךאיל' ) . ( 'אל קודס רק במאה ה 12 מוסב שמה הערבי של העיר , 'אל קודס'ל שפירושו . 'הקדושה' אמנם מוחמד קבע בתחילה את כיוון התפילה , , 'קיבלה'ה אל ירושלים , אולם משנתייאש מן הסיכוי שהיהודים יקבלו את בשורתו , שינה בעת שהותו במדינה את כיוון התפילה לעבר מכה , מקום האבן השחורה , , 'כעבה'ה שהיתה מקודשת בעיני הערבים...  אל הספר
כתר הוצאה לאור