2 תחילת המאה ה 19 היו הערים לאורך רצועת החוף של 'פלסטין' לא יותר משרידים מדולדלים ומגוונים של עברם המפואר . התפארת והחיוניות שהיתה מנת חלקן בתקופה הפניקית המקראית , בתקופה הרומית או בתקופה הכיבוש הערבית נשחקה על ידי מלחמות , מצוקה והזנחה ממושכת . עם זאת , לעכו , ובמידה פחותה גם לחיפה , היו רגעי תהילה בערך בזמן שסיפורנו מתחיל . הנה , למשל , מושל הגליל דאהר אל עומר ( 1775-1750 ) מתחיל למלא את החלל השלטוני שהורגש היטב בפרובינציה העות'מאנית המרוחקת ופותח במסעות השתלטות על חלקים גדולים בדרום הטריטוריה ממרכוו שבעכו . המושל השאפתן מצליח ליצור ישות טריטוריאלית מאוחדת , להוציא את ירושלים ושכם וכפרי הסביבה , המבוססת על ערי החוף . זמן מה נראה שהמאבק על השליטה בטריטוריה ועל דרכי הסחר מתנהלים בין עכו לירושלים . אחר כך , בשנת , 1799 הודף המושל התורכי החדש של עכו אחמד פאשא , שנודע בשם אל ג'זאר הקצב' ) , ( ' את צבא נפוליאון התשוש ממחלות ומן האקלים שאינו מורגל בו , ומאלץ את נפוליאון בונפרטה לוותר על תכניתו להשתמש בארץ כראש גשר במסעו אל הפרת . תערובת של מיומנות , נחישות ומזל סייעו לאחמד פאשא להעיר את א...
אל הספר